<h1>המכתם — תענית</h1>
<h2>דף כז:</h2>
עוד אכתוב מעט אע"פ שאינו מן ההלכות, לפי שיוצא מזה ביאור לענין הילכת'. אמרי' במתני' [תענית כ"ו ע"א] דמעמדות קורין במעשה בראשית, ופרשת בראשית קורין אותה בשנים, ופריך והא אין בה אלא ה' פסוקים, ופליגי רב ושמואל, (חד) [רב] אמר דולג, פי' שהראשון קורא ג' פסוקים והשני חוזר פסוק שלישי וגומר השנים, ונמצא שקרא ג' פסוקים. ושמואל אמר דטפי עדיף שיפסוק הפסוק השלישי לשנים. ופריך [שמואל] מאי טעמא לא אמר דולג, גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין, פי' משום הנכנסין, שמא יכנס אדם כשיתחיל הקורא השני פסוק שלישי ויאמר כי הראשון לא קרא כי אם שני פסוקים הראשונים. ומשום היוצאים, שמא יצא אחד מהן בגמר קריאת הראשון ויראה שלא נשארו אלא שני פסוקים, ויאמר שהקורא השני לא יקרא אלא אותן שני הפסוקים הנשארים. והשתא דנקט גזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין, לאו דוקא דצריך ליחוש לתרויהו, דודאי אפי' לא חיישי' אלא לחדא מיניהו, או לנכנסין או ליוצאין, אית ליה למימר דלא יהי דולג. והדר פריך מבריתא דתני בההיא פרשה של ה' פסוקים קורא אותה ביחיד, ושל שנים קורין שנים של פרשה זו (קורין שנים של פרשה זו) ואחד מפרשה אחרת, ואם איתא למאן דאמר דולג לידלוג, למאן דאמר פוסק ליפסוק, ואית לן למידע דהך תנא דהך בריתא דמקשי' מינה, קסבר דאינו דולג משום טעמ' דיוצאין, אבל לא מצי למימר דאית ליה גזירה משום נכנסין, דאם כן היכי אמ' גבי פרשת של שני פסוקים קורא אותן שני פסוקים ועוד אחד מפרשה אחרת, וניחוש לנכנסין שמא יכנס אדם כשיתחיל הקורא הבא אחריו מפסוק שני, ויאמר שלא קרא הראשון אלא אחד, אלא ש"מ דלנכנסי' לא חייש, אבל ליוצאין ודאי חייש, ולהכי פריך למאן דאמר דולג ולא חייש ליוצאין, והיינו טעמא דחייש ליוצאין טפי מנכנסין, דמאן דנכנס שיולי משייל ולא אתי למיטעי. ושני ליה שאני התם דאית ליה רוחא, כלומ' האי תנא דאינו דולג כלל, ה"מ דאיכא רווחא בפרשיות שלפניו, שיכול לפשוט ולקרות בהן, כך אין ראוי לדלג משום נכנסין ויוצאין, אבל היכא דליכא רווחא, כגון במעמדות דלית להו רווחא [שאין] להם פנאי לקרות אלא אותן שתי פרשיות, כיון דשעת הדחק הוא דולג או פוסק. ועל דרך המסקנא פסקינן התם במגלה [כ"א ע"ב] גבי פרשת ראש חדש, דאין בראשונה אלא שמונה, וקורא בשלשה, דפסקי' אמצעי דולג, שהראשון קורא שלשה, והשני חוזר פסוק שלישי ועוד שנים, ונמצא שנשארו לשלישי ג' פסוקים, ולא חיישי' לנכנסין, שמא יכנס אדם ויתחיל השני לקרוא מפסוק שלישי, ויאמר שהראשון לא קרא אלא שנים, להא לא חיישי', דמאן דעייל שיולי משייל. אבל לא מצית למימר דליקרו שנים כל ג' פסוקים, ויחזור השלישי פסוק ששי ויוסיף עוד השנים. משום חששא דיוצאין, שמא יצא אחד כשיגמור השני, ויראה שלא נשארו מן הפרשה אלא שני פסוקים, ויהא סבור שהשלישי לא יקרא אלא אותן פסוקים. ועוד דאי עבדינן הכי עוברין על מאי דאמור רבנן אין משיירי' בפרשה פחות משלשה פסוקים, אבל השתא אין אנו משיירין ואין מתחילין פחות מג' פסוקים. מצי' למימר נמי שיקראו אותה הפרשה שנים, כל אחד ד' פסוקים, והג' יקרא (יקרא) [וביום] השבת, דהוו שני פסוקים ויוסיף עוד פסוק מפרשת ובראשי חדשיכם. דאי עבדי' השתא מתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים, וקי"ל דאין מתחילין. ועוד שואלין, מה שאמרנו שהקורא שני מתחיל לקרות בפסוק שלישי, והא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, ואלו השואלין סבורין לומר דהכי קאמר, אין מתחילין בפרש' פחות מג' פסוקים סמוך לראשה, שאם יתחיל המתחיל בפסוק השני או השלישי לראש. [לא] כן פי' הדבר, אלא כך הוא המתחיל לקרות בפרשה לא יקרא ממנה פחות מג' פסוקי', וטעם הדבר משום נכנסין, שאם יתחיל לקרות בפרשה פחות מג' פסוקים [יאמרו] שהראשון לא קרא אלא אותן ב' פסוקים, ויאמר שמותר לקרות בתורה פחות מג' פסוקים. ועוד יש שואלין למה לא יקראו שנים, הפרשה ראשונה, כל אחד ד' פסוקים, והשלישי יחזור פסוק אחרון של פרשה ראשונה, ופרשת וביום השבת דהוו שנים, ונמצא שקרא ג' פסוקים, וכי תימא משום נכנסין הא למנהגא [די]דן איכא נמי משום נכנסין, אלא דלא חיישי' להו משום דעייל שיולי משייל כדכתבי' לעיל. ויש לומר דהכא ודאי איכא למיחש ליוצאין, דאי נפיק חד בסוף קריאת השני וחזא דבפרשה ראשונה לא קרו אלא תרי אמ' ודאי תרי אחריני עתידין למקרי חד קרי וביום השבת, דליכא אלא תרי פסוקי ואידך קרי כל פרשת ובראשי חדשיכם דליכא אלא ה' פסוקי, או חד קרי פרשת וביום השבת וג' פסוקים מאידך פרשה, ונמצא משייר ב' פסוקים לחוד, ומכל מקום חייש לטעותא הילכך מכל הלין אנפי עדיף טפי דשני יהא דולג ויחזור לפסוק שלישי כמנהגא דילן.
